החלטה בתיק ב"ל 8571-07-12

1.         בפני בקשה לסעד זמני שיורה למוסד לביטוח לאומי להשיב למבקשת  את הביטוח הרפואי שנשלל.

2 .        (1)        המבקשת ילידת 1959 נשואה ואם לשישה . הצדדים חלוקים לגבי מקום מגוריה.

(2)        ביטוח הבריאות של המבקשת הופסק בחודש 12/2011. בראשית 2012 גילתה זאת עת נגשה לקופ"ח. הבקשה בפנינו הוגשה ביום 4/7/12.

 (3)       לטענת המבקשת היא נוטלת כמות גדולה של תרופות  עקב מחלותיה הרבות . בנספחים ד' ו- ה' לבקשה צורפו מסמכים רפואיים מהם עולה כי עברה צינטור שנמצא תקין וכי סובלת מכאבים בחזה.(מסמך הדסה מיום 24/10/11, מכתב ד"רשוויקי עאפנן מיום 27/6/12.)יש התייחסות לליקויים אחרים אולם באף מסמך אין הבעת דחיפות או מצב קריטי.

3.         לבקשה לא הוגש כתב התחייבות או כתב ערבות לפי תקנה 364(א) ו-(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי 1984 החלה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. דרישה זו היא מהותית נוכח פסק דין עבל 607/05 סאמר ניורוק נ' המל"ל (ניתן ביום 22.3.06).ומטעם זה ניתן לדחות את הבקשה.

4.         הלכה היא  כי יש להציג מסמכים רפואיים המצביעים על דחיפות הטיפול אשר מצדיק מתן סעד זמני טרם בירו דברים לאשורם. המסמכים שצורפו אינם מצביעים על דחיפות זו.

            הפסיקה קובעת כי: " השאלה הראשונה היא אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה" (י. זוסמן סדר דין אזרחי מהדורה שביעית (1995) עמ' 613).

6.         הסעד המבוקש הנו סעד של צו עשה לחייב את המשיבה להשיב את הביטוח הרפואי.

משהופסק ביטוחה כבר ב-12/2011,והגישה הבקשה רק ביולי כאשר גם לגרסתה נודע

 לה כבר בראשית 2012 ,משמע אין הדבר דחוף גם בעיניה.שיהוי ניכר מהווה עילה לדחיית

 סעד זמני., " אחד השיקולים שעל בית משפט לשקול שעה שהוא דן בבקשה לצו מניעה

 זמני, היא האם הוא (המבקש) השהה את פניתו זמן רב יתר על המידה? שכן שתיקתו

 מעידה על כך שהענין כלל לא היה דחוף..." (דב"ע נא/151-3 שירותי המגן ובטיחות בע"מ

 נ' נסימי יאש יגור ירושלים בע"מ (לא פורסם)).  ומשסעד זה זהה לחלוטין לסעד בתביעה

 העיקרית והפסיקה קובעת כי אין ליתן סעד זמני הזהה לעיקרי הרי שגם מטעמים אלו

 נדחית הבקשה.

7.         עוד ההלכה שנקבעה בבימ"ש עליון בענין סעד זמני אומצה ע"י בית הדין הארצי לעבודה כמפורט בפס"ד, דב"ע לג/3-3 מ.י. נ. מרדכי גנץ פד"ע ד' 164,161.

            " עיקר תכליתם של צווי מניעה זמניים כגון אלה היא לשמור, כל עוד תלויה בבית המשפט תובענה בנדון, על מצב הדברים כפי שהיא הנה קיום בעת הגשתה; אין בית המשפט מרשה לאחד מבעלי הדין להביא שינויים במצב ההוא אשר עלולה להיות בהם משום השפעה עניינית, כלכלית או משפטית על הדיון בתובענה או על תוצאותיו".

            ועוד נאמר שם: " צריכות להיות נסיבות יוצאות מן הכלל כדי להביא את בית המשפט להיעתר לבקשה כזו וצריכות להיות בפניו הוכחות חותכות על זכותו המוחלטת של המבקש ולא רק הוכחות על זכות לכאורה".